תקשורת בע"מ נ' חפיף

החלטה

בפני בקשת רשות להתגונן מפני תביעה על סך של 7,828 ₪ אשר הוגשה בסדר דין מקוצר.

בכתב התביעה נטען כי הנתבע התקשר עם התובעת בהסכם לקבלת שירותים, שבמסגרתו התחייב לשלם דמי שירות בגין השירותים אשר יסופקו לו ע"י התובעת.

לשם ביצוע התשלום, חתם הנתבע על הוראות קבע לחיוב חשבונו.

התובעת סיפקה לנתבע את השירותים שהוזמנו על ידו, אולם הנתבע לא עמד בהתחייבותו ולא שילם את הסכומים שהתחייב לשלם, כאמור בהסכם.

בבקשתו טען הנתבע כי במסגרת ההתקשרות רכש מהתובעת ארבעה מכשירים מדגם motorola E815 אשר גילו בעיה של אי יכולת להיטען.

לטענתו, פנה מספר פעמים למעבדת התובעת לשם תיקון המכשירים, אולם נאמר לו כי מדובר בבעיה ידועה שלא ניתנת לתיקון. הנתבע טוען כי בשל העובדה שנאלץ להחזיק מכשירים אלה, נגרם לו נזק רב, היות ונזקק למכשירים תקינים באופן שוטף לצרכי עבודתו.

כן טען הנתבע, שפניה נוספת לנציגי התובעת, בבקשה להחליף את המכשירים, זכתה להתניית חידוש תקופת ההתקשרות ל- 36 חודשים ממועד ההחלפה.

הנתבע לא הסכים לכך והתקשר עם חברה מתחרה.

הוסיף הנתבע וטען, כי התובעת ניסתה לגבות את יתרת החוב הנטען באמצעות הוראת הקבע, בתשלום אחד, אולם ההוראה חוללה מחמת אי כיסוי מספיק.

עוד נטען כי התובעת התחייבה לזכות את הנתבע בסכום של 4,200 ₪, אולם לא עשתה כן.

ביום 9.12.09, נחקר הנתבע חקירה נגדית. במהלך החקירה, עלה כי התקלה במכשירים לא אירעה בסמוך לתחילת ההתקשרות אלא נוצרה כשנתיים לאחר מכן. הנתבע ציין כי התקלה הופיעה בארבעת המכשירים לסירוגין.

הצדדים חלוקים בשאלה מי מהם הפר את ההסכם. אליבא התובעת חילול הוראת הקבע מחמת "אין כיסוי מספיק" מהווה הפרת התחייבות מצד הנתבע, הטוען, מצידו, כי התובעת הפרה את ההסכמות בכך שלא החליפה את המכשירים הפגומים, שלא עלה בידה לתקן.

הלכה היא כי בבואו של בית המשפט לבחון בקשת רשות להגן, די אם הנתבע מגלה הגנה אפשרית, ולו בדוחק, להצדיק את הבירור המשפטי. הלכה זו קפה, אף אם מעלה הנתבע טענת הגנה שבעל-פה המנוגדת למסמכים בכתב. אין בית המשפט פוסק בטיב הזכויות והטענות לגופן. אין צורך במסקנה כי לנתבע סיכוי טוב להוכיח הגנתו, ודי אם תתקבל הגרסה כאפשרית, בהנחה כי תוכח (ע"א 10189/07 עזרא ששון נגד בנק מזרחי טפחות בע"מ). לעומת זאת, אם מתברר בחקירתו הנגדית של הנתבע, כי אין יסוד כלשהו להגנתו, או שגרסתו קורסת בבחינת "הגנת בדים", אזי תדחה הבקשה.

טענות הנתבע לא נסתרו בחקירתו הנגדית, אולם - אין חולק כי הנתבע לא פעל לפי הוראות ההסכם ולא המציא לתובעת את חשבוניות החברה המתחרה, בתוך 90 יום מיום ההתקשרות, לצורך קבלת הזיכוי המובטח. לפיכך, דין טענת קיזוז הזיכוי להידחות.

מאידך, גרסת הנתבע כי התובעת התחייבה בהסכם לשירות תיקונים, אך לא עלה בידה לתקן את המכשירים, וטענתו כי לא החליפה אותם במכשירים תקינים, לא נסתרה. אין בידי לקבל הכחשות התובעת המפורטות בעמ' 3 פסקה 3 לסיכומיה, משום שהכחשות אלה מבוססות על תשתית עובדתית שלא הוכחה, ואין מקום להביאה בסיכומים.

בשלב זה אין בדעתי להסתמך על המצוטט מפסק דינו של כב' השופט חאמד בת"א 3289/05 (לא צוין איזו ערכאה). אין המקרה שם דומה למקרה כאן, משום שכב' השופט מסתמך, כעולה מדבריו, על העובדה שהתובע לא הפסיק את ההתקשרות סמוך לגילוי השיבושים, עובדה שטרם הוכחה במקרה דנן, ולא ידוע אם תוכח.

לטעמי, די בעובדה כי התובעת לא תיקנה (בסופו של יום ולאחר מספר נסיונות) את המכשירים ולא החליפה אותם באחרים, תקינים, בניגוד להתחייבותה לעשות כן, כדי להקים לנתבע טענה של הפרת ההסכם מצד התובעת. יוער, שהנתבע לא נחקר בדבר שיחות שערך בתקופה הרלוונטית לחשבוניות נשוא התביעה ולכן טענת התובעת כי השיחות קוימו למרות התקלות והשיבושים ומחובת הנתבע לשלם בעדן, לא הוכחה ולו לכאורה.

על כן, הבקשה מתקבלת בחלקה, כאמור מעלה.

תצהיר הנתבע ישמש כתב הגנה. יתקיים דיון מהיר.